* כלי הטיפול העיקרי המייחד ומאפיין את מכון בן יהונתן הוא תיאוריה וגישת ריפוי מקורית שהייתה לי
הזכות לפתח במחקרִי לתואר שלישי בפסיכותרפיה שיקומית. שְמה גישת הרבדים, מפני
שהיא רואה הן את בעיית הגמגום עצמה, והן את דרך ריפויה, מפורקות לחלקים ולמספר
שכבות. ( בעבר כיניתי אותה בשם 'גישת הסיבים' מפני שבעיית הגמגום היא כמו כבל עבה המורכב
מחוטים שונים, האחד עשוי מתכת, השני פשתן השלישי ניילון וכדומה. אבל אחדים מהקוראים הבינו
בטעות, שמדובר כביכול בסיבים המוכנסים לגרון. לכן העדפתי את המינוח גישת הרבדים ).
למרות שהגורם הנפשי הוא תמיד מרכיב במכלול התנאים המביאים לגמגום, הטיפול אינו מתבצע
במושגים של טיפול פסיכולוגי, אלא, רובו הגדול כרוך בעבודה טכנית מסוגים שונים, ומיעוטו אכן
עוסק בהקניית תובנות חיוניות.
* אינני עוסק ברפואה אלטרנטיבית אלא ברפואה קונבנציונלית הנסמכת על הוכחות אמפיריות כפי שנדרש בכל אוניברסיטה. האמצעים בהם אני נוקט והתובנוֹת המצורפות לטיפול, שונות במידה רבה מדרכי ריפוי מקובלות. מִזה 24 שנים שאני מטפל בשיטה זו.
* התיאוריה שפיתחתי מסבירה את מהלך התפתחות הבעיה וגם מצביעה על דרכי פתרונה המלא. הסברתה המפורטת דורשת עשרות עמודים והיא מכילה תובנות מרתקות ושלבים לא מעטים. כאן באתר לא אציג דוגמא פרטנית לסוג הטכניקות הטיפוליות בהן אני נוקט, מפני שדוגמא פרטית בלא הסברה מקפת, לא תובן נכונה ע"י הקוראים והם יתרשמו בטעות שהטכניקה חלשה ובלתי יעילה. לכן אסתפק להלן בתיאוּר כללי של השיטה.
* דרך טיפול זו אני מכנה גישת הרבדים על שום היסודות המגוונים המרכיבים את הבעיה ואת דרכי פתרונה.
דוגמאות מספר למרכיבי הטיפול:
1. וויסות 'שעון' מערכת הנשימה, ותיאומו עם תוכן הדיבור.
2. שליטה על "איך אני נקלט על ידי השומעים והצופים" מבחינה אודיולוגית, ויזואלית, ופסיכולוגית תדמיתית.
3. ניתובים ושיבושים (ראה להלן).
4. התייחסות בנפרד לסיטואציות המגוונות שבחיי יומיום, וכל סיטואציה מטופלת באופן מחושב, עקבי ואישי. לכל מצב טיפוסי של דיבור (לפורומים השונים ולמצבי הרוח העולים ויורדים) מותאמות הדרכות ספציפיות. במסלול הפגישות ניתן לרפא לחלוטין גמגום בסיטואציה בודדת, חרף הֵמשך הגמגום (בינתיים) במצבים אחרים.
* מפאת הכורח לקצר, אתאר בכלליות אחד מיסודות הריפוי ( מס' 3 לעיל):
הרעיון הוא, ניתוב האנרגיה/מתח האצורים בחסם הגמגום, לתוך השיחה עצמה, בצורה שלא תורגש על ידי השומעים והצופים. הניתוב מתבצע ע"י שינויים עדינים באופן הדיבור, שינויים שאינם מוזרים אלא זהים ממש לטכניקות דיבור בהם נוקטים מידי פעם אנשים רגילים שדיבורם נורמטיבי לגמרי.
* בכל זאת אני מכנה כמה מהשינויים האלה בשם "שיבושים" (במרכאות) – מפני שבהתבוננות ממוקדת שאינה שכיחה, ניתן לקלטם כשיבושים עדינים. אבל גם כאשר קורה והשומע והצופה קולטים אותם, הם תופסים זאת כעניין שולי מאוד, אשר אינו פוגע בתדמיתו של המדבר. השינויים מתבטאים בהפסקות מחוכמות המשתלבות היטב בכללים דקדוקיים, וגם שימוש בהדגשה במקומות מתאימים.
הצלחת הניתוב הזה (או וויסות, אם תרצו) מותנה בשילוב תובנות מסוימות אותן אני מציג למטופל לפי כוח הבנתו, וגם מנחה אותו להתנהגות פסיבית ייחודית כלפי מערכת הנשימה שלו.
על ידי כך, תהליך הניתוב מקנה לו מעֵין שליטה חלקית על החסם. ובהדרגה הופך הגמגום לדיבור מעט פחות אסתטי אך נורמטיבי לגמרי, עד לרמה של דיבור בלתי פגום. סיכום: הבעיה החברתית נפתרת באופן מיידי, ולאחר מכן עם שיפור מיומנות השליטה והוויסות, נעלמות התחושות הפנימיות של חסם ומאבק. נושא זה דורש כאמור הגדרות מחודשות, ותיאוריה מעמיקה ודי מפתיעה.
* גישה טיפולית שונה מטכניקה טיפולית. טכניקה, משמעה דרך אחת סלולה ומוגדרת לשלביהָ מראש. ואילו גישה, פירושה קובץ טכניקות ממשפחה אחת, ושיטות מגוונות המופעלות באורח אינדיווידואלי. ואכן גישת הרבדים כוללת מספר מסלולים דומים מאוד, אך לא זהים. סדר הפעולות משתנה גם הוא בתואם למטופל המסוים. עד לרגע זה לא ידוע לי על אדם או מקום נוסף בארץ או בעולם, המטפל בגישת הרבדים. זאת, למרות שכנזכר השיטות הנפוצות ביותר לריפוי גמגום, מתאימות (וגם זה לא תמיד!) לילדים, ואילו גישת הרבדים 'תפורה' על בוגרים ומתבגרים. לא מדובר בערֵמה של פטנטים אלא בגישה אורגאנית אחת.
הערה חשובה: העובדה שהגישה מסובכת, אינה מקשה על המתרפא, אלא עלַי – המְרַפֵּא.
* כל הנ"ל מבהירים את הכינוי: גישת הרבדים. לדעתי ולמיטב ידיעתי, גישת הרבדים היא הדרך המובהקת לריפוי גמגום של בוגרים ומתבגרים. כאשר האדם מבצע את המטלות, סיכויי החלמתו נושקים ל 100%.
* אינני מתנפל על הגמגום בבת אחת מאחר שנפשו וגופו של המגמגם מתמרדים כנגד מגמה כזו. ידוע לי ולכל מי שמנוסה בתחום זה, שהגמגום עשוי להצטמצם ואפילו להיעלם זמנית, עקב שינוי חד ומהיר בצורת הדיבור, שינוי (=פטנט) המסיח את הדעת. אבל יש לזכור: זו הסחת דעת קצרת ימים, ולא ריפוי. לכן לאחר יומיים או אחרי חודש חודשיים, הבעיה תחזור והתסכול ירקיע שחקים. אז האדם המגמגם יפתֵח אשמה שכביכול מפאת עצלותו וחוסר התמדתו, ההצלחה פרחה לה ואיננה (והוריו יצטרפו לדעה זו). מסקנה: טיפול מזורז, פגישות צפופות מאוד, הן מתכונת לכישלון.
* כידוע הגמגום התחיל ברבים מהמקרים ברגע מסוים בבת אחת, וגם ישנם תיעודים של היעלמות הבעיה בבת אחת – אך במה שנוגע להתנהלות הריאלית של הריפוי יש להתייחס לבעיה כמחולקת לחלקים. לא אוכל לפרט ולנמק יותר במסגרת זו.
* 'שיעורי הבית' שאני מטיל הם קצרים ובלתי מעיקים. כלומר 99% משיעורי הבית אינם דורשים הקצאת זמן מיוחדת, אלא תוך כדי שאתה מדבר ביומיום. יש לדעת: אימון כשאתה לבד עם עצמך, אינו יעיל ברוב גדול של המטופלים, או יעיל ברמה שוּלית.
* ניסיוני הראה שהרצאה בת שעה להבהרת גישת הרבדים גם היא לא משכנעת מגמגמים זהירים אחוזי ספקנות. נושאים סבוכים גוררים שאלות, ותשובוֹתי עליהן, ושאלות נגדיות ושוב תשובותי, וחוזר חלילה, בערך כפי שרוצים הסברים ממצים מרופא עיניים, טרם הטיפול.
קשה ביותר לשכנע בבת אחת, בסוגיה דקה ומסועפת. דרושה התנסות קצרה בביצוע פעולות מסוימות, והתוצאות מעודדות ומשכנעות – ורק הן.
* ספרות המחקר מתארת שיטות ריפוי שונות אחת מחברתה, שונוּת משמעותית, אם כי תמיד יש מִקטע משותף בין השיטות, שהרי כולם מנסים להתגבר על אותה הבעיה. בשיטתי שלי גם כן מצויים מעט מושגים שגורים – רק שהמשמעות המעשית שלהן מקבלת הֵקשר חדש לגמרי.
*למעשה אין גבול תָחום לרעיונות ולדמיון יצירתי שניתן להפעיל בריפוי הגמגום. מֵעבר לשיטה הסלולה – על המרפא להיות ערני וקשוב ולאלתֵּר התייחסויות בתואם להתפתחויות באורח דיבורו ובמצבו האישי והחברתי של המגמגם. שכּן, על המרפא להתעסק באדם המגמגם ולא בגמגום לבדו.
* סיכום: לא כל המרפאים נוקטים אותה דרך, וקיימת דרך ריפוי מקורית שעדיין לא התנסית בה!! לכן תהיה זו שגיאה גדולה מצדך לשקוע בייאוש בגלל הטיפולים שהכזיבו בעבר, טיפולים שהם שונים ממה שאני מציע בפניך.
* בגמגום חמור ככל שיהיה, חייבת לחול הטבה ניכרת אחר מספר חודשי טיפול לכל היותר, (להוציא מקרים נדירים – נדירים לטובה או נדירים לרעה) בתנאי ש: המטופל ביצע את המטלות שנדרש לעשותן (ביצוע אין משמעו הצלחה לדבֵּר באופן מסוים, אלא ביצוע עקבי של הפעולות שנתבקש לעשותן). אין כל צורך שהמגמגם יאמין בשיטת הריפוי שלי, אבל יש צורך שיבצע את המטלות הנדרשות תוך הזדהות רגשית עניינית, גם כשהוא מסופק ביעילותן. בסיום הפגישות כולן, הבעיה חולפת ואינה חוזרת שוב, כלומר, לא מדובר בפתרון זמני.
* הפגישות נערכות אחד על אחד ובדיסקרטיות, אבל לפעמים אני מארגן (במידה שקיים הכרח, ובהסכמה בלבד) עבור המגמגם, סיטואציות חברתיות ואחרות, בכדי שהשינוי יתרחש מחוץ לכותלי הקליניקה. בדרך כלל אין צורך בכך.
* אזכיר לך שוב: אתה חש קטן, חלש וחסר סיכוי למול עצמתם של גלי דחף הגמגום. תחושה זו היא פרי ניסיונך האישי המוגבל מטבעו והיא תחושה שגויה. זה המכיר את אופי הבעיה ודרכי ריפויה עשוי לגלות לך כי אפשר לגלוש בין הגלים. ייאוש אינו במקום!
* יורשה לי להשתמש בהומור עדין. בזה שהנך כבד פה וכבד לשון בוודאי אינך אשם, אך העובדה שאתה כבַד שעון, דוחה ודוחה ושוב דוחה את מועד הריפוי – עניין זה הוא בהחלט באחריותך.
יש לי הכרות מיוחדת עם הווי החיים הדתי והחרדי. והמלצות רבנים
(המלצה בכתב ידו של הרב שלמה וולבה זצ"ל).