* תופעות אלו לרוב אינן מפריעות לאדם עצמו המדבר, כי אם לסביבתו.
החברים והמשפחה הקרובה מרבים לשאול "מה, מה אמרת? " וכשהעניין מתחיל 'לעצבן' מציעים לו לטפל בתופעה. וגם אז, אדם החש חזק ובוטח בעצמו, נוהג 'לצפצף' ולומר "מי שלא מוצא בעיניו שלא ישוחח איתי". ההחלטה לטפל או לא לטפל בענין, היא אפוא תוצאת מערכת היחסים הזו.
האמת היא שדיבור מהיר או בלוע, מרחיקה ממך מעט את חבריך, במובן זה שהם מצמצמים את משך השיחה אתך. מדוע? מפני שהשיחה איתך מעייפת אותם.
* מי שניחן בכישרון לשאת דברים בפני קהל, הוא זה שמשלם את מחיר הדיבור הבלוע והמהיר ובלתי ברור, מפני שפשוט לא נעים לשמוע אותו. חלק מהתוכן אובד בחלל, כך שלהאזין לקולו אינה חוויה מושכת אלא 'מעצבנת'. אפילו אדם הזוכה למלה טובה אחר הרצאותיו, צריך להיות ער לכך שהציבור נוטה 'למרוח' ולהחמיא מתוך נימוס ריקני, ותו לא. ולהבא לא ישושו להזמינך להרצות (ראה הרצאה בפני קהל).
* יכולת הרצאה בפני קהל היא כישרון שלא פעם יש לו השלכות כספיות ממשיות בהיותך משתכר משיעורים ושיחות שאתה נותן.
*העצה הנבונה: שאל את חברך הטוב, והוא יאמר לך את האמת!!
* מרגע שאתה מכיר בַּאמת, דהיינו בעובדה שדיבורך צפוף ובעייתי, כדאי שתכיר גם בכך שטיפול בדיבור כזה והחזרתו לנורמה, הוא יחסית קצר ואינו דורש שינוי באישיות. שיטת הרבדים יעילה מאוד למטרה זו. אז למה להמתין?